דן הדני: מפעל התיעוד של ישראל
איך איש אחד מצליח להרים חברת צילום משגשגת שהיא גם מפעל תיעוד מקיף של החיים בישראל, כזה שליווה את חיינו במשך עשרות שנים? ולמה הוא מחליט להשמיד אותו? דן הדני חוגג מאה שנים של ניצחון אישי, ומספר לנו על המסע שבסופו העניק לכולנו מתנה ענקית של תיעוד מצולם שלא יסולא בפז. זה היה הבייבי שלו, עכשיו זה הסיפור של כולנו
מימין: דן הדני בעת ביקור במצרים של שיחות שלום, 1977, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית. משמאל: דן הדני, 2024, בביקורו בספרייה הלאומית, צילום: דוד פרץ.
צפו בראיון המיוחד שערכנו עם דן הדני
ב-24 באוגוסט 2024 יציין דן הדני את יום הולדתו ה-100. יומיים קודם לכן יחגוג את המאורע המשמח במסיבה, שכמו התריסה בפני החיים עצמם, בפני כל מה שעבר בילדותו בפולין, ב-76 שנות מדינת ישראל, ובפני שנה אחת של אסון גדול – אני עדיין כאן!
הוא מתהלך עם הליכון ומתעייף מהר אבל מוחו צלול וחד וזכרונו מבטיח לנו סיפור מרתק, שנפרש על פני מאה שנים, כזה שגם אלף תמונות לא יספיקו כדי לעשות עימו חסד.
במאה השנים שעברו מאז נולד הוא הספיק להמציא את עצמו מחדש כמה וכמה פעמים, לחיות כמה וכמה גלגולי חיים, בתושייה של חתול בעל תשע נשמות. בגלגול המרכזי שלו, בישראל, הוא הקים במו ידיו את אחד מפרויקטי הארכיון הויזואלי החשובים ביותר שנאספו פה, מפעל חיים מונומנטלי של איש אחד.
ב-2016 מפעל החיים שלו עמד בפני סכנת השמדה. מי שעמד למחוק אותו היה היוצר עצמו. אחרי עשרות שנים של התמסרות לצילום ולתיעוד, הדני החליט: שני מיליון נגטיבים ממויינים בסדר מופתי, עדות מצולמת של מה שקרה בישראל משנת 1965 ועד שנת 2000, יושמד.
להמשך הכתבה
