הקיסר האחרון של אמריקה: טירופו של המלך ג'ושוע נורטון
על ידי אושי דרמן
יום חורפי של תחילת ינואר. השנה היא 1880. ג'ושוע נורטון יוצא לטיול היומי שלו ברחובות סן פרנסיסקו, מצויד בחליפה צבאית מעוטרת מדליות, חרב גדולה, ועל ראשו כובע עם נוצות יען. לצדו פסעו שני כלביו, באמר ולזרוס, שליוו אותו לכל אשר הלך. כשהגיע נורטון לפינת הרחובות דופון וקליפורניה, ולא לפני שהצדיע בחזרה למספר אזרחים מעריצים שנקרו בדרכו, התמוטט על המדרכה ומת.
אֶבל כבד ירד על "המדינה המוזהבת", הלא היא קליפורניה. "המלך מת", הכריזה הכותרת הראשית של ה"סן פרנסיסקו כרוניקל". העיתון המתחרה, "סן פרנסיסקו בולטין" הקדיש כתבה של 34 אינצ'ים על חייו של נורטון. "הקיסר איננו", קונן פובלציסט בכיר, "ואין אף אזרח בסן פרנסיסקו שיחסר יותר ממנו". בהלווייתו ההמונית של נורטון צעדו 10,000 איש ואישה, אזרחי "המונרכיה של נורטון", שליוו את הקיסר האחרון של אמריקה בדרכו האחרונה.
יחי הקיסר! ג'ושוע נורטון בפורטרט פחות מלכותי (ויקיפדיה)
בקליפורניה כמו בקליפורניה, התשובה לשאלה כיצד אדם שכרת גט כריתות עם השפיות הצליח לכבוש את ליבם של רבים כל כך, קשורה לעולמות הפנטזיה והדמיון. מכאן שאת סיפורו של נורטון נתחיל מאותו רגע פנטסטי בהיסטוריה האמריקאית שבו ג'ון מרשל, פועל פשוט בחוות סאטר שבסן פרנסיסקו, מצא פיסת מתכת מבריקה בעת שהיה עסוק בבניית גלגל מים בנהר האמריקן.
תגליתו הפרוזאית כביכול של מרשל בשנת 1849 הציתה את עידן הבהלה לזהב (קבוצת הפוטבול של סן פרנסיסקו ה-ers49 קרויה ע"ש שנה מכוננת זו) ושאבה לאזור מאות אלפי בעלי חלומות, שהפכו את קליפורניה, חבל ארץ שומם ונידח עד אז, למקום תוסס ומשגשג. בין המתיישבים החדשים היו גם כמה יהודים, כמו למשל חייט אנונימי בשם לוי שטראוס, שסיפק למחפשים מכנסיים מבד חזק במיוחד בשם "ג'ינס", אחרי שזיהה כי המכנסיים הקודמים נקרעים עקב משקלו הכבד של הזהב. גם ידידנו, ג'ושוע נורטון, בן למשפחה יהודית שנולד אמנם באנגליה אך בילה את מרבית חייו הצעירים עם משפחתו בדרום אפריקה, הסתנוור מהחדשות שזרמו מעבר לים, ארז את חפציו, ועלה על ספינה לאמריקה, לאחר ששני הוריו הלכו לעולמם בתוך שנתיים.
