זיכרונות מאוגנדה
כתב וצילם: גילי חסקין
עמדנו בחצי מעגל מול קבוצה של גורילות. שתי אימהות משועממות שכבו על גבן והניקו לסירוגין, זכר גדול ואימתני צפה במחזה באדישות וחבורה של צעירים תרגלו קרבות. הם היכו באגרופיהם על חזותיהם והתנפלו זה על זה, במשך שעה ארוכה, מבלי לחדול. תהינו מאין שאבו כל כך הרבה כוח. אחד מהם טיפס על עץ קטן שכרע תחת כובד משקלו; אחר טיפס על ענף והתרומם אל אחר בעזרת יד אחת בלבד. המבוגרים היו רגועים יותר. הם שכבו שרועים על גבם ולעתים פקחו עין תורנית שהביטה באדישות בצאצאים גורילה זכר התקרב אלינו בהליכה אופיינית, כתפיו מורמות אל על, כוח שריריו ניכר מרחוק, אך לא הצלחנו להבין אם מבטו מאיים או סקרן. הריינג'ר שלנו, שמוצאו מקונגו השכנה, הרגיע אותנו שפניו לשלום. הוא מכיר אישית, את כל הגורילות החיות בהר.
היה זה אחד מרגעיה שיא של הטיול באוגנדה. היו עוד רגעים לא מעטים: מפגשים עם בעלי חיים, נופים ואנשים.
טיול לאוגנדה. אסוציאציה ראשונה שעלתה בראשי היתה "תכנית אוגנדה", שהייתה הצעה בריטית להקמת התיישבות יהודית בשטח בן 13,000 קמ"ר במערב קניה. אסוציאציה אחרת היא אידי אמין, השליט האפריקאי ההפכפך שהחל את דרכו כידיד ישראל וסיים כיריב. רק אחר כך הגיעו מחשבות מרגשות על הרי הירח, על הרי הגעש ועל עולם החי.
השם "אנטבה" מעורר ריגוש בכול ישראלי כמעט. חלפו 40 שנה מאז חטיפת מטוס "אייר פראנס" והחילוץ ההרואי של החטופים הישראלים. לוחמי הסיירת דאז הם כבר בני ששים ובכול זאת, מדובר בתמרור בולט באתוס הישראלי. השפעת הטרגדיות שעברו על אוגנדה בימי שלטונו של אידי אמין נמוגה אט אט. כיום, עם שלטון יציב ונאור במידה רבה (אם כי עדיין לא ממש דמוקרטי), מתבצע פיתוח נחוש ומואץ, ולמעשה אוגנדה היא המדינה המתפתחת ביותר ביבשת, בין הייתר בעזרה סינית. אם מגמה זו תמשך, סביר להניח שאוגנדה תהפוך במהרה ליעד תיירותי מרכזי באפריקה.
קמפלה הבירה: פקקי תנועה צפופים. גודש של מכוניות מנסה להידחס לתוך נתיב צר יחסית. תחושה של נהר העולה על גדותיו. בצד הדרך נראים רוכלים, רוכבי אופנים נושאים משאות שונים, המשווים להם מראה של ציפור בעלת זנב ענק. משאיות עמוסות, ג'יפים נהוגים בידי עשירי קמפלה, אוטובוסים עמוסים במקומיים.
גינג'ה שעל שפת יימת ויקטוריה, מקום יפהפה של אשדות הנילוס, עם רפטינג במים סוערים, בנוף מרהיב של נהר המפלס דרכו בין מצוקים, שייט לאיונים קטנים, טיול טרקטורונים ושאר פעילויות בטבע, מציפות אדרנלין. היימה, הקרויה על שם הקיסרית המיתית של בריטניה, היא הגדולה בסדרת היימות הגדולות של אפריקה והשניה בגודלה בעולם.
קמפלה הבירה, דומה לשוק ענק. משני צדי הכביש ניצבות מאות חנויות ואלפי רוכלים. ערימות של אננס צהוב, שרשי יוקא חומים, קני סוכר, פפיות בולטות בצבען הכתום. דוכני בגדים, כלי מטבח. הכול צבעוני, גדוש, דחוס, צועק. אטרקציה מרכזית היא התחנה המרכזית ההומה מיניבוסים הנדחקים זה לזה, פגוש אל פגוש. בקמפלה ניצב ארמונו של מלך שבט בוגנדה (Buganda), הדומה לאיגלו גדול, הבנוי מקש. הגג עשוי מאלומות קש קלועות כספירלה ענקית. פנים הארמון מכוסה שטיחים ישנים וקבורים בו מלכי בוגנדה, אשר שלטו במרבית השטח עד לבואם של הבריטים. חשיבותו ההיסטורית של השבט, כמו גם השפעתו הפוליטית, גדולים מאד ומשמו נגזר שמה של המדינה.
שטחה של אוגנדה 235,796 קמ"ר, בערך כמו שטחה של בריטניה הגדולה. הנסיעות ארוכות, אך מעניינות. מעת לעת נראים שוקי פירות ובהן דוכנים מסודרים בקפידה. עגבניות ערוכות בפירמידות קטנות, אננסים בערימות גדולות, תפוחי אדמה בולטים בצבעם החום וערימות של בצל, אבטיחים ופירות טרופיים שונים. במקום אחר, עצרנו בשוק כפרי צבעוני להפליא, המתקיים אחת לשבוע. יחד עמנו נכנסה לשוק משאית עמוסה בבני אדם, שנראו תלויים עליה, כמו אשכול בננות. לאורך הדרך המובילה אל השוק, ניצבו בצפיפות עשרות ואולי מאות מוכרות, שהציעו לכול את מרכולתן. היה שם גודש עצום של אנשים, פירות, ירקות וצבעים. שוטטנו ביניהם כאחוזי תזזית, מנסים להנציח במצלמות את המחזה, שנראה לעתים כקובץ של נמלים עמלניות, בשפעת גוונים. כל אדם היה סיפור בפני עצמו. כל "קליק" של מצלמה, מנציח סצנה שלמה. אנשים זרמו אל השוק, כשהם אוחזים את אופניהם בידיהם ועליהם תלויים אשכולות בננה, או סחורה אחרת.
