הסוס האיסלנדי
צוות אקו
באיסלנד נהוג לומר שכמו איסלנד, גם הסוס האיסלנדי קטן וחזק. הם שריריים, מוצקים ובחורף הם מגדלים פרווה עבה. גובהם נע בין 80 ל- 120 ס"מ. בעולם, סוס הנמוך ממטר נחשב ל'פוני', כך שחלק מהסוסים האיסלנדים יכולים ליפול לאותה קטגוריה. אבל, כך או כך, האיסלנדים מחשיבים את כולם כסוסים.
הסוסים האיסלנדים הפכו לפופולאריים מחוץ לאיסלנד בגלל מזגם הנוח והחברותי. למעשה, ניתן להתקרב לעדר של סוסים איסלנדים מבלי שהם יברחו או יתקפו. הם פשוט מתקרבים, ואז נעצרים בדומייה מול הצופה. בין אם מזגם הנוח נובע מגנטיקה או מאופן גידולם, דבר אחד ברור- תנאי הגידול שלהם באיסלנד נוחים יותר. הם אינם זוכים לשגרת האימונים הקשוחה של סוסים בארצות אחרות והם לרוב מקבלים יחס של חברי משפחה או חיות מחמד.
סוסים בשלג של איסלנד
הסוס האיסלנדי הוא היחיד בעולם שיכול ללכת ב- 5 מקצבים, בעוד שהאחרים יכולים ללכת רק ב- 3 או 4 מקצבים. מייחדת אותם סוג של הליכה מהירה; הם מרימים את רגליהם לגובה בזמן ההליכה, כאשר רק רגל אחת נוגעת בקרקע בכל פעם. לא כל הסוסים האיסלנדים יכולים לעשות זאת, וגם אלה שכן, נדרשים לאימונים כדי לרכוש את המיומנות הזו. הסוס האיסלנדי ידוע בכך שהוא יציב ויכול לחצות תוואי שטח קשים. הוא אף מהיר, ויכול לעתים לרוץ 50 ק"מ בשעה. הסוסים האיסלנדים הם בעלי צבעים שונים והשפה האיסלנדית מונה 100 גוונים לסוסים! הסוס האיסלנדי משמש לעבודות חווה, כמו גם תחרויות יופי, תחרויות ריצה, רכיבה ותיירות.
בשל תכונותיו הייחודיות, הסוס האיסלנדי הפך לגזע מבוקש ולכן נעשה ניסיון להרביע אותו עם גזעים מהמזרח. אך לאחר ניסיון כושל, הפרלמנט הוויקינגי, האלטינג, אסר על ייבוא סוסים לאיסלנד כבר בשנת 982, כדי למנוע את החלשות הגזע. היום קיימות גם הגבלות על יבוא אוכפים או מגפי רכיבה לאיסלנד וסוס שעזב את איסלנד אינו יכול לחזור למדינה. זאת אומרת שהאיסלנדים המשתתפים בתחרויות רכיבה בחו"ל לא מגיעים עם הסוסים הטובים ביותר בעדר שלהם, כיוון שהם תמיד ימכרו את סוסם לאחר התחרות. הסוסים הטובים ביותר נשארים באיסלנד כדי להתחרות שם או להרביע את הסוסים המקומיים. כתוצאה מכך, הסוס האיסלנדי הפך לגזע טהור שלא התמזג אם אף גזע סוסים אחר במהלך 1000 השנים האחרונות. מסיבה זו, התחלואה בקרב הסוסים האיסלנדים מועטה.
סוסים באיסלנד
אבות אבותיו של הסוס האיסלנדי הגיע לאי עם מתיישבים ויקינגים שבאו מאיי בריטניה בין 860 ל- 935 לספירה. אותם סוסים הם גם אבותיהם של גזעי הפוני הבאים: שטלנד, היילנד וקונמרה. מבחינה גנטית, הללו דומים יותר לסוס המונגולי, שהגיע לארצות סקנדינביה דרך רוסיה. חפירות ארכיאולוגיות מצאו שהסוס האיסלנדי הוא צאצאיהם של סוסים עתיקים יותר שנכחדו מחוץ לאיסלנד ומחקרים אחרים הראו שהסוסים האיסלנדים התפשטו בהדרגה ברחבי העולם באמצעות המלחים הוויקינגים, שהביאו אותם בגלל שנוח יותר לרכב עליהם. מסיבה זו, קיימות אוכלוסיות של סוסים איסלנדים בצפון אמריקה ואירופה, אך הללו, כמובן, אינם חזקים ובריאים כמו הסוסים שנשארו באיסלנד.
במיתולוגיה האיסלנדית, הסוסים האיסלנדים מוזכרים לעיתים קרובות בקרבות סוסים. גם היום הסוס האיסלנדי קשור למעמד ועושר – סוס איסלנדי טוב יכול להביא לרווחים גבוהים לבעליו ויש שישקיעו כסף רב בסוסים כאלה.
לאורך ההיסטוריה, הסוס האיסלנדי היה רב ערך, מסיבות פרקטיות וכסמל סטטוס. הסוסים מוזכרים במיתולוגיה הנורדית, ודוגמא טובה לכך היא סלייפניר; הסוס בן 8 הרגליים של אודין.
בשר סוסים נחשב למזון רגיל בחברה האיסלנדית ויש כאלה שעדיין אוכלים אותו. למעשה, אחד מהתנאים שהציבו האיסלנדים להמרתם לנצרות בשנת 1000 לספירה היתה שיוכלו להמשיך לאכול סוסים, (וגם להמשיך להתפלל לאליליהם, אם כי לא בציבור).
